Tag Archives: Sankaran

A Practitoner’s Thoughts

I have recently been reading material about the sensation method, with what seems to me to be back-tracking disguised as inclusiveness, with a new insistence on the value and importance of repertory and materia medica. All this termed, in political correctness, synergy.

For some odd reason, political correctness now seems to lead the homoeopathic field – and I have no idea how it got there. Hahnemann started off with something fairly straightforward – give substances to healthy people, write down the effects, use those symptoms to find the substance with similar symptoms to those of the disease. Really just hitchhiking on an investigated quirk of nature, “like cures like”, something that has proven itself in observation and experimentation. Continue reading

Is it too late?

Posted in the Institute for Homeopathy’s main site by Dr. Gary Weaver.  To read the original click here.

“…………….Over excitement with the ideas of delusions and dreams might have caused some of our prescriptions to go prejudiced or in the totally wrong direction. Proving symptoms are the most reliable. with direct symptoms from the provers, we don’t need to look elsewhere. There are no preconceived notions of remedy pictures, just the symptoms of the patient.” Rajan Sankaran.

With these words, the single biggest influence on modern homoeopathic practice, “The Sensation Method” has been admitted to as being a false and misleading doctrine. For the vast majority of people in practice in the West, it has invalidated everything that they have been taught or believe. Continue reading

תעלומת האבולוציה ההפוכה…

לאן הגענו

להלן תרגום (בערך) מהאתר של ראג’אן סאנקרן בנושא האבולוציה המודרנית של ההומאופתיה.  אני משוכנעת שתופתעו (עוקצנות בריטית…) מההסתייגויות שלי… נא לקרוא עד הסוף…

מהאתר…

ניתן לסכם את האבולוציה של ההומאופתיה כדלהלן:

1. ההומאופתיה התפתחה מלהסתכל סתם על סימפטומים להבנת התופעה בכללותה

2. ההומאופתיה התפתחה מהבנה שטחית להבנה עמוקה של מצב המנטלי-רגשי

3. ההומאופתיה הייתה מוגבלת לספרי הומאופתיה כמקור מידע עיקרי.  היום היא לוקחת מידע מכל המדעים, כמו כימיה, זואולוגיה, בוטניקה

4.  ההומאופתיה עברה מלימוד תסמיני חולים בלבד לבדיקת סרטים, ספרים וכל תופעה שהחולה מגלה רגישות כלפיה, ומשתמשת במידע זה.  ההומאופתיה גם מסתמכת יותר על חלומות.

5.  ההומאופתיה עברה משימוש במאגר מצומצם של תרופות למאגר הרבה יותר גדול.

6.  ההומאופתיה עברה מלהיות מבודדת, וכיום היא חלק מהתנועה ההוליסטית ומוצאת מכנה משותף עם שיטות טיפול אחרות.

7.  ההומאופתיה התפתחה ממצב של מידע ללא סיווגים למידע עם סיווגים ברורים לממלכות ומיאזמות.

מהנ”ל אנו למדים שהנמן:

 –  כנראה הסתכל רק על הסימפטומים ולא הבין את התופעות

–  לא הבין את נושא המצב הרגשי-מנטלי

– עבד רק לפי ספרות הומאופתית (אם אתם קוראים את זה בלי צחוק מר אז לדעתי אתם אבודים לגמרי).  ראוי לציין שהרשימה שמופיעה בתרגום לעיל אינה כוללת לימודי רפואה כמקור מידע

– בחן אך ורק את הסימפטומים של המטופל – נו טוב, הנמן היה רופא…

– לא הבין שהתרופות שלו מוגבלות וכי היה זקוק להרבה יותר – אז באמת נשאלת השאלה למה היו להנמן ולבונינגהאוזן הצלחות כה רבות עם אמתחת הרמדיס הדלה שלהם (125 בימי בונינגהאוזן).

– ראה את ההומאופתיה כמבודדת.  הנמן, למרות הלחץ התמידי בו היה נתון מרוקחים ואנשי רפואה קונבנציונלים (כן – וגם מהומאופתים אחרים…) לא ראה את ההומאופתיה כמבודדת, אלא כפרקטיקה רפואית ובהחלט כחלק מעולם הרפואה.

– לא הבין בכלל בנושא סיווג מידע.  תזכרו – אנחנו מדברים כאן על האיש שארגן את המטריה מדיקה הראשונה, שהסביר לראשונה את רעיון המיאזמות, שעבד עם בונינגהאוזן – אשף נושא סיווג מידע – בהכנת הספר – Therapeutic Pocket Book…

נו, באמת…

הומאופתיה ז"ל – בעברית

בגלל חשיבות המאמר החלטתי לתרגם אותו לעברית.  חלק מכם תסכימו עם הנאמר בו, חלק לא, אבל לדעתי נושאים אלו חייבים לעלות לדיון בפורומים של הומאופתים המכבדים את עצמם בארץ ובעולם.

להרוג את האווז.
26 יולי 2012
על ידי admin

Homoeopathyinfohttps://i1.wp.com/www.homoeopathyinfo.com/wp-content/uploads/2012/07/alternative-medicine-wide.gif מציג תצוגה אישית של מצב ההומאופתיה כטיפול רפואי בהווה ובעתיד. מאמר זה נכתב על ידי ולדימיר פולוני, MSc.. ולדימיר הוא הומיאופת עם ניסיון קליני עמוק בסלובקיה וקליפורניה, מהנדס מחשבים ומעצב תוכנה, מחצית צוות המחקר של P&W החוקרת ומתעמקת בכתביהם של הנמן ועמיתיו.  כתבים אלה מוצגים כטקסטים מקוריים בתוכנת הרפרטורי SYNOPSIS.

בהסתמך על רקע זה של ידע מעמיק ועל הנסיון המעשי שלו עם טכניקות העומדות במרכז מאמר זה, ולדימיר הציג טיעון משכנע ומעורר מחשבה בעד נטישת פרקטיקות שווא הנחשבים היום תחת הדגל של הומאופתיה.

הומאופתיה ז”ל

הומאופתיה כיום במצב נורא. המטפלים קוראים לעצמם “הומאופתים”, או אפילו “הומאופתים קלאסיים” ללא דבקות, אפילו מינימלית, בעקרונות הומיאופתיות כפי שתוארו ע”י סמואל הנמן בספרו “אורגנון הרפואה”. נעלם כל שמץ של השיטות המדעיות האמפיריות שאיפשרו ביקורת עמיתים וע”י ביקורת זו העניקו להומאופתיה אמינות כמדע.  הבסיס המדעי הוחלף בתורות  “טרנסנדנטליות” של גורואים מודרניים.

מטרת מאמר זה היא להתחקות ולהבין איך הגענו מן המדע האמפירי והרציונלי ביותר המבוססת על עובדות נחקרות, לאוסף של תיאוריות ותורות כה אבסורדי, שאף אדם שפוי לא היה נותן אמינות להומאופתיה כמדע רפואי .

אני במיוחד אציין את האנשים האחראים למצב המצער הזה של ההומאופתיה – הגורואים המודרנים של ההומאופתיה. גורואים, המתיימרים להיות בעלי ידע מדוייק ו”טרנסנדנטלי” יותר של ההומאופתיה מהמייסד עצמו, אשר התאמן וחקר את הרפואה כל חייו. גורואים אלו טוענים שראו את האמת המוחלטת, שהם מסוגלים לראות מאחורי הסימפטומים, לתפוס את “המהות” החמקמקה של ההומאופתיה ו”מהותן” של תרופות הומיאופתיות. הם טוענים שזה כל כך פשוט, כי גם אתה יכול ללמוד את זה מאוד בקלות. למידה זו מתבצעת באמצעות קורס יקר, כמובן. הדבר העצוב הוא שלאחר ההכשרה, שיטות אלו אינן שימושיות במרפאה הומיאופתית רפואית, וכל מרשם הנעשה לפי שיטות אלו ייכשל.

 אתם אולי שואלים את עצמכם, “מי הוא שישפוט את ההומאופתיה?” מלבד לימודים אינטנסיביים ומחקר באוניברסיטה והיותי בעל תואר שני, בחמשת השנים הראשונים של לימודי הומאופתיה למדתי והוכשרתי בשיטות ובפילוסופיות של רג’אן שנקרן, יאן סכולטן, ג’רמי שר, מישה נורלנד ופיטר צ’פל. אפילו רכשתי את התרופות שהוכנו ע”י פיטר צ’פל ורשמתי אותם לפי ההנחיות שלו. כתוצאה התאכזבתי מאוד מהומאופתיה ושקלתי לנטוש אותה כקריירה. ויש לציין: כמו אנשים רבים במצב דומה, הקשבתי לגורואים המודרנים המכנים את עצמם “הומאופתים קלאסיים”, ולמרות יישום קפדני ומדוייק של תורותיהם ושיטותיהם, לא נתקלתי בהצלחה במרשמים.  הגעתי למסקנה שההומאופתיה קשה מדי ולא מדויקת, ובסופו של דבר, אם אלו היו המורים הטובים ביותר, ההומאופתיה היא תחום כושל ברפואה המודרנית.

הפסקתי לקבל חולים חדשים. בשלב זה פגשתי את גארי וויבר שעבד בפלורידה בקליניקה רפואית. דיברנו על הומאופתיה וגיליתי שהוא מסתמך רק על יצירותיהם של האמנים הגדולים והותיקים, במיוחד הנמן ו בונינגהאוזן.  הוא הציג לי כמה מקרים שנרפאו כדי שאחשב את המרשמים.  מהידע שהיה לי הגעתי לתרופות כגון קרצינוסין, נוסוד הAIDS  וכו’.  לאחר מכן עברתי על סיכומי המקרה שלו וראיתי רישום אחד או יותר מהתרופות היומיומיות המוכרות, פוליקרסטים, שריפאו במצבי חולי עמוקים.

שיתפתי אותו בחלק מהמקרים שלי, כאשר כל המרשמים נכשלו.  הוא בדק אותם ברפרטורי של אחד ההומאופתים המוקדמים, ולאחר מכן בדק את הנושא עוד יותר לעומק במהדורה המוקדמת של “מטריה מדיקה פורה” של הנמן, או ב”מחלות כרוניות”, והמליץ על תרופה ממקורות אלו. מילאתי אחר המלצותיו בחוסר רצון.  אני אומר בחוסר רצון, כי בדרך כלל לא היה מדובר ברמדי מודרני חדשני, אלא לרוב היה מדובר ברמדי רגילה, פוליקרסט סטנדרטי ישן.  עם זאת, החולה הגיב היטב לטיפול, ונרפא מהרמדי או שהיה צורך ברמדי נוסף בלבד כדי לסיים את המקרה!

הוקסמתי ע”י גישתו והתחלתי ללמוד את האמנים הגדולים של ההומאופתיה – הנמן ובונינגהאוזן. עסקתי חודשים בתרגום כתבים ישנים, ובקריאת טקסטים מקוריים. בעזרתו של גארי נטשתי סופית את התיאוריות המודרניות הטרנסנדנטליות והתחלתי לטפל בהומאופתיה המדעית המקורית.

אחוז ההצלחה שלי עלה מ 20% בערך עד 85 – 95% (מהמרשם הראשון).   בעת דביקות בהוראותיו המדוייקות ההומאופתיות של הנמן ושימוש בכלים שהותיר, יש לי ביטחון שגם אם התרופה אינה נכונה לחלוטין, היא עדיין קרובה מספיק כדי לייצר שינוי אצל המטופל שתאפשר לי לגלות את התרופה הבאה הנכונה בקלות רבה יותר.

הגורם למחלה – כורח או ספקולציה ריקה

סמואל הנמן היה מייסד ההומיאופתיה, ויצירותיו הם חיוניים להבנתה ויישומה.  בין היצירות החשובות ביותר הן, ה”אורגנון לרפואה” (כל הגירסאות, במיוחד מהדורה 6), “מטריה מדיקה פורה” ו”מחלות כרוניות”. מבחינת הגדרת ההומאופתיה, אין ספר חשוב יותר מה”אורגנון לרפואה”.  בספר זה, סמואל הנמן הגדיר בדיוק רב שהומאופתיה היא מדע, וציין את כל הצעדים הדרושים המובילים  למרשם תרופות נכונות, את שיטות גילוי פעילותן של התרופות,  את דרך הטיפול בחולים, וכמו כן גם ייצור של תרופות ואופן נטילתן.

בשנת 1800, בזמן שהרופאים ניסו למצוא את סיבת המחלה ורשמו תרופות על סמך השערות ספקולטיביות ובלתי מוכחות, הציע הנמן גישה חדשנית ורדיקלית. במקום לחפש את הגורם החמקמק הזה, הרופא צריך להשתמש בחושיו (הגישה האמפירית), ולקבוע את המצב הנוכחי של המחלה אצל המטופל. תפקידו של הרופא הוא לא לקבוע את סיבת המחלה, אלא לרפא את החולה.

“אורגנון לרפואה” מאת סמואל הנמן – אפוריזם 1:

“המשימה גבוהה והיחידה של הרופא היא להחזיר את החולה לבריאות, לרפא, כמו שמכנים.”

הערת שוליים לאפרוזם 1:  ” לעומת זאת, המשימה שלו היא לא לבנות מערכות כביכול, ע”י שזירת ספקולציות והשערות ריקות בנוגע למהותם הפנימית והחיונית של התהליכים ההכרחיים ואת הדרך  שבה מחלות מתהוות בתוך האורגניזם, (אשר בזבזו כל כך הרבה רופאים בסוגייה זו את זמנם וכישוריהם ביומרנות), וגם לא לנסות לתת אינספור הסברים לגבי תופעות ב מחלות והעילה שלהם (אשר חייב להישאר חבוי לעולם), עטוף מילים בלתי ניתנות לפיענוח ומנוסחות באופן מנופח ומופשט, שאמור להשמע מאוד משכיל כדי להדהים את ההדיוט – כל זה בשעה שחולי האנושות נאנחים לשווא לעזרה. חלומות בהקיץ של מלומדים כאלה (שמכונים בשם רפואה תיאורטית ולצורך כך נוסדו תקני פרופסור מיוחדים) יש לנו די והותר, והגיע הזמן שכל הקוראים לעצמם רופאים צריכים סוף סוף להפסיק לרמות בשיחת שווא את בני האדם הסובלים, ולהתחיל עכשיו, במקום זאת, פעם אחת לפעול, כלומר, באמת לעזור לרפא.

בסעיפים הראשונים, במטרה להגדיר מה היא ההומאופתיה, סמואל הנמן דחה את כל מה שהגורואים ההומיאופתים המודרנים עושים. תורתם מורכבת אך ורק מספקולציות ריקות, מנסיון לגלות את “התמציות” מאחורי תרופות הומיאופתיות, ויצרו גישה טרנסנדנטלית רוחנית למדע הרפואה.

באפוריזם 11 הנמן כתב:

“כאשר אדם נהיה חולה, זהו רק כח החיים הבלתי נראה*, העצמאי (האוטומטי) הנוכח בכל האורגניזם שלו, המופרע בעיקר על ידי השפעה דינמית של גורם מחליא
עוין לחיים … “

* הערת המתרגמת:  הנמן הסביר באורגנון שהמילה “spiritual” כוונתה לבלתי נראה, בלתי מדיד, לא פיזי.  הוא הדגיש שאינו מתכוון לגורם או תהליך מטפיזי כלל.  לכן לא השתמשתי כאן במילה “רוחני” כי היא אינה נכונה.

בקיצור, הנמן תיאר הגדרה אמפירית לחלוטין של המחלה. אנחנו יודעים שקיים גורם למחלה שהוא כוח דינמי כלשהו, אבל ניתן להשתמש בוודאות אך ורק במידע שנאסף על ידי החושים שלנו (התצפית שלנו).  כל דבר אחר הוא ספקולציה טהורה. עם זאת, ההומיאופתיה המודרנית מלאת ספקולציות אלו.

גורמי מחלות כמו שתוארו על ידי כמה גורואים מודרניים:

רג’אן שנקרן – המחלות נגרמות על ידי מספר אשליות החולה בנוגע למציאות.

פיטר צ’פל – המחלות נגרמות על ידי “CEED” – אפקטים כרוניים של מחלות מגיפה.

יאן סכולטן – הגורם למחלה מתואר כמגיע מרצונות ואכזבות החולה ומהפחדים הנובעים מהם.

שימו לב כי בכל אחת מגישות אלו, העיקרון האמפירי אינו קיים ויישום הטיפול שוב עבר מתצפית לספקולציה. הגורואים המודרניים יכולים כנראה להציץ מאחורי מסך המציאות ולתת לנו את תובנם הייחודית לגבי גרימה של המחלות. עם זאת, מבחינה אמפירית היא נשארת ספקולציה טהורה, ומהווה חזרה לימים האפלים של רפואת המאה ה-19 לפני בואו של הנמן.

עובדה מעניינת היא, כי על מנת לרפא את המחלה באמצעות ההומיאופתיה, אנחנו לא צריכים לדעת את הסיבתיות הטרנסנדנטלית. אנחנו רק צריכים לדעת את העובדות שנאספו על ידי החושים שלנו (תצפית גופנית, בדיקות, היסטוריה רפואית של החולה, הצגת הסימפטומים הנוכחית) ועל ידי העיקרון ההומיאופתי (דומה בדומה ירפא), אנו יכולים לראות את ההשפעות של התרופות ההומיאופתיות על נבדקים בריאים ולרשום תרופה לחולה הגורמת לסימפטומים דומים אצל אדם בריא.

אם כן, למה הגורואים המודרניים מתעקשים על “גילוי הטבע האמיתי” של המחלה? התשובה היא די פשוטה. כסף, כוח והערצה. זה דורש ייצור שיטה חדשנית של “מדע” על מנת לשווק את ההומיאופתיה הקלאסית באופן שיכניס הרבה כסף, שיהיה מוגן ע”י זכויות יוצרים ושישמור את ממציא השיטה במרכז ההתעניינות הציבורית. אין עובדות המעורבות במצגת זו, רק רעיונות ומושגים.

לקיחת מקרה – סימפטומים, מהויות, תחושות חיוניות

הנזק האמיתי להומאופתיה לא באה מספקולציות ריקות לגבי בריאות ומחלה או מדיונים על הגורמים למחלות. הוא מגיע כאשר הם מיישמים את התיאוריות המטופשות, הבלתי מדעיות והבלתי מוכחות והספקולטיביות לתהליך של לקיחת מקרה.

סמואל הנמן הצהיר בבירור כי:

הצופה הלא משוחד … אינו מציין שום דבר בכל מקרה של מחלה למעט השינויים בבריאות של הגוף ושל הנפש … אשר יכולים להיתפס חיצונית ע”י החושים … הוא רואה רק את החריגות ממצב הבריאות הקודם של החולה … (אפוריזם  6)

הסימפטומים הם השפה של המחלה, ועלינו לשים לב רק לסימפטומים עצמם שיכולים להיתפס על ידי החושים שלנו (כולל בדיקות מעבדה וידע במחלות), אבל תמיד יש לציין את הביטוי האינדיבידואלי של מצב המחלה כפי שהוא בא לידי ביטוי אצל החולה.  זו שוב דוגמה מושלמת של ההומאופתיה כמדע אמפירי – אנו משתמשים רק בנתונים שאנו יכולים לאסוף דרך החושים שלנו, בלי להסיק מסקנות שווא או לעשות רציונליזציות. במדע אמפירי, אין מקום להפשטות, ספקולציות או מסקנות שווא.

בואו נעיף מבט על שיטת “התחושות החיוניות” של רג’אן שנקרן. שיטה זו דוחפת את ההומאופתיה עמוק יותר לתחום של ספקולציות ריק על ידי התעלמות מכל הסימפטומים, בהסתמך על תצפיות במצב הנפשי כפי שהמציא אדם אחד – רג’אן שנקרן.

בשיטה שלו, שנקרן מחלק את התרופות ל”ממלכות”, כגון צמחים, בעלי חיים, מינרלים, נוסודות וכו’. על סמך ההשערות שלו, הוא מייחס לכל “ממלכה” כמה “תחושות חיוניות”. אין לתחושות החיוניות הללו כל קשר לפרווינג של תרופות ולסימפטומים של הרמדיס.  הוא מסתכל על החומרים המקוריים ורואה איך הם מתנהגים, מה המרקם שלהם, ולפי זה מסיק מסקנה שאם לחומרים המקוריים יש תכונות מסוימות, אז ברור שלתרופות ההומיאופתיות יהיו אותן התכונות.

יש כמה בעיות עם הגישה הזו. קודם כל היא מתעלמת מן הנתונים מפרווינג של תרופות שנאספו באמצעות שיטות מדעיות, ומחליפה אותם עם המסקנות של אדם אחד בודד.

שנית, נעשית הכללה מוגזמת  באמצעות מסקנות שווא וספקולציות שלא נבדקו ולא הוכחו.

שלישית, כל הפרשנויות של תחושות חיוניות הן בהכרח עניין סובייקטיבי המשתנה מצופה לצופה – כלומר, הוסרה האובייקטיביות בהתבוננות שיושם כל כך בקפידה על ידי הנמן, ואשר הופך את ההומיאופתיה למדעית . ע”י כך כל תוצאה משיטה זו נעשית ספקולטיבית, סובייקטיבית ולא ניתן לשיחזור. מדע ירוד ובלתי יעיל.

נשאלת השאלה איך ייתכן שגישה כל כך בלתי-מדעית יכולה להתקבל בקלות כה רבה על ידי הקהילה הומיאופתית. שורשיו בקבלת “דוקטרינת החתימות”. לפי דוקטרינה זו, חומרים (צמחים) הדומים לחלקים שונים של הגוף ניתנים לשימוש כדי לטפל בהם.  ארס נחשים שימש לטיפול בהכשות נחשים, ליוורוורט (צמח המרשנטיה) שימש לטיפול בכבד וכו’.  עניין זה עבר הכללות נוספות בהומיאופתיה והורחב לכלול את כל החומרים האחרים. גורואים מודרניים כגון פרנס ורמולן ופיטר צ’פל מלמדים אותנו, כי אם אדם נראה כמו משהו או בתודעתנו מזכיר לנו דמיון למשהו, התרופה שמכינים מאותו “משהו” יהיה הסימילימום.

שמעתי סיפורים רבים על חולים שהגיעו להומיאופת לבושים בצבעים ירוקים וחומים שקיבלו תרופות מצמחים, משום שהם דומים לצמחים. אלה שלבשו צבעים אדומים אגרסיביים קיבלו תרופות שמקורן מבעלי חיים, כי בעלי חיים נתפסים כאגרסיביים, וקיימים אפילו מקרים שמטופלים לבושים בחולצות פסים יצאו עם תרופה שהכינו מזברה. זה לא נעצר כאן. לספקולציות אין סוף. אנשים העובדים כטייסים מקבלים אך ורק תרופות מציפורים, אלה שעובדים עם האדמה כגון גננים – מקבלים תרופות מצמחים בלבד,  ואם אתה חסר מזל מספיק כדי שיהיה לך תחביב כגון כדורגל ואתה שוער, תקבל תרופה מעכביש האורגת קורים.

כפי שאתם רואים, הרעיונות המוצגים בשיטת “התחושות החיוניות” של רג’אן שנקרן הם בהחלט לא חדשים. הם קיימים כבר הרבה זמן, והוא רק יצר מסגרת עבורם, כדי שיוכלו להיתפס כמושג חדשני ומלהיב, מוגן כמובן ע”י זכויות יוצרים, ומשווק עבור הרבה כסף.

עוד דוגמה טובה לכך היא שיטתו של יאן סכולטן. הוא דוחף את הרעיון של הפשטה בלתי מדעית וספקולציה לרמה חדשה. במערכת שלו, הוא מסתכל על הטבלה המחזורית של היסודות ומסיק מסקנה שגורמים הנמצאים בשורות וטורים זהים חולקים את אותם “תמציות”. אז נקודת המפגש של הטור והשורה יאפשר “לחקור” אפילו תרופות אשר מעולם לא עברו פרווינג.

רק כדי לתת דוגמה לפשטנות שבשיטה זו, בואו נעיף מבט על כמה מן התרופות:

Ferrum Metallicum (ברזל) – הברזל משמש ליצירת כלים, כך על פי סכולטן ה”תימה” (theme) של תרופה זו היא “, עובד, מטלה, חובה”. כיוון שאיכרים עובדים עם ברזל או משתמשים בברזל, האזור הוא “הכפר” והפילוסופיה היא “מעשי”.

Metallicum Argentum (כסף) – הכסף הוא מתכת יקרה.  אם כן “הגיוני” להבין שהתימה היא “אמנותי, מלכה, מדען”, והפילוסופיה היא “אסתטיקה ויופי”.

Aurum Metallicum (זהב) – זהב משמש מטבע והוא בעל ערך רב, כך כמובן ה”תימות” הן “מלך, מנהיג” והפילוסופיה היא “פוליטיקה”.

עיקרה של שיטה זו הוא להתעלם מכל פרווינג שנעשה תוך שימוש בשיטות מדעיות שתוארו על ידי הנמן בספר ה”אורגנון”. למרבה הצער, זה אומר כי מטפלים רושמים תרופות שלא עברו פרווינג, על סמך אינדיקציה כללית אחת.

כאשר התחלתי ללמוד הומאופתיה, רשמו לי ארבע תרופות לפי השיטה הזו על ידי מומחה בשיטה, ואין צורך לומר שכולם נכשלו. נרפאתי רק לאחר שטופלתי על ידי הומיאופת באמצעות פרוטוקול הנמן של התאמת סימפטומים אמיתיים עם תרופות שעברו פרווינג.

פרווינג – ממדע לספקולציה

להומיאופתיה כמתואר ב”אורגנון לרפואה” על ידי סמואל הנמן קיימת שיטה מדעית לגילוי השפעתן של תרופות. העקרונות העיקריים בפרווינג מדעי הם: אובייקטיביות וגישה אמפירית. זה אומר, כי התנהלות פרויינג חייבת להיעשות בדרך שתסיר כל ספקולציה כלשהי ותבטיח אובייקטיביות בפרווינג.  מותר לציין שיש צורך בעיקרון של ניסוי כפול סמיות כדי לוודא שמשתתפי הפרווינג  ומנהלי הפרווינג אינם מעוותים את תוצאות הפרווינג.

פרווינג מדעי אמור להתנהל על פי כללים פשוטים אלה:

אסור למשתתפי הפרווינג לדעת את התרופה שהם נוטלים.
אסור למשתתפי הפרווינג לדעת אם הם נוטלים את התרופה או פלסבו.
אסור למנהל הפרווינג לדעת את התרופה שעוברת פרווינג.
אסור למנהל הפרווינג לדעת איזה אנשים נוטלים פלסבו ואיזה נוטלים התרופה.
משתתף פרווינג צריך לרשום כל חריגה ממצב הבריאות הרגיל שלו ביומן שלו.
משתתפי פרווינג חייבים להיות בריאים.
לאחר סיום הפרווינג כל המידע שנאסף על ידי אלו שנטלו פלסבו חייב להימחק.

למרבה הצער גם מתודולוגית הפרווינג לא חמק מיצרתיותם של ההומאופתים המודרנים.

נתחיל עם פרווינג הנעשה ע”י חלומות ומדיטציות.  פרווינגים ע”י חלום נערכים על ידי רוב הגורואים המודרניים, וכרוכים בשיטות מרובות.  עובר הפרווינג אינו נוטל את התרופה, אך מניח את התרופה מתחת לכרית שלו והולך לישון, ולאחר היקיצה רושם את החלומות שהיו לו. תוכן החלומות נחשבים כמהות התרופה.

בסוג פרווינג חלום אחר, קיימים שתי קבוצות:  קבוצה של עוברי הפרווינג הנוטלים את התרופה, וקבוצה של “מדיומים” החולמים בחדר הסמוך.  שוב, האנשים שחולמים ורושמים  את החלומות שלהם לא נטלו את התרופה בפועל.

פרווינג במדיטציה הוא דומה מאוד. קבוצת אנשים מכינים  תרופה מהפוטנץ השלישי, ורושמים רעיונות שעלו בזמן הכנת הרמדי.  לאחר מכן,  הם עושים מדיטציה סביב רעיונות אלו ורושמים את מחשבותיהם. שוב, אין כאן שיטה מדעית ואין כאן אובייקטיביות.

אפילו פרווינגים שנערכים בדרך “כאילו מדעית” נפגמים למשל על ידי משתתפים היודעים  שהם נוטלים את התרופה ואף יודעים איזה תרופה הם נוטלים – כדוגמה: בפרווינג של לטקס וולקני על ידי בית הספר להומאופתיה. שניים מהמשתתפים ידעו איזה תרופה הם נוטלים, וה “סימפטומים” שלהם היו דומים לתופעות של משתתפים אחרים, ונרשמו בפרווינג.  כשאני אומר “סימפטומים” איני מתכוון לסימפטומים גופניים, כמובן, אלא לסימפטומים נפשיים/מנטליים. אני חושב שסביר להטיל ספק בעובדה שיתכן ששני המשתתפים האלו השפיעו על שאר הקבוצה ע”י האינטראקציות שלהם, והובילו את הפרווינג לקראת התוצאות הרצויות. כנראה שכך אכן קרה, משום ש”תימות” הפרווינג של קונדום הם בדיוק המחשבות והנושאים העולים כאשר חושבים על כל הקשור בקונדום – ההפרדה, בועה, פחד ממחלות, וכו ‘

העניין עוד יותר בולט בפרווינגים אחרים כאשר המידע כולל גם מידע מאנשים שלא נטלו את התרופה, אבל קיבלו פלסבו, כי “הם הושפעו ע”י התרופה למרות שלא נטלו אותה”.

פרווינגים אחרים מדלגים באופן בוטה על כל ההיבט של ניסוי כפול סמיות, ומכריזים שכולם נוטלים רמדי מסויים, ומגלים ממה הרמדי עשוי. לכן, אם הפרווינג בודק תרופה שנעשתה מדם של דוב, כל אחד ירגיש כמו דוב.

פרוויניגם אחרים הם עוד פחות מדעיים, קבוצות שלמות של משתתפים יודעים שהם נוטלים תרופה מסוימת, והם יודעים באיזה תרופה מדובר. לכן יהיה להם התמונה בראש של הסימפטומים שהם אמורים לחוות, וברור שיחוו אותם.  העניין אינו שונה ממפגש סיעור מוחות.

פרוויניגם אלו מוכיחים דבר אחד בלבד – העובדה שהם חסרי ערך, וכי כל אמינות מדעית שפעם חולקה להומאופתיה ירדה לטמיון.

מסקנה

הבעיות שתוארו כאן רק ממחישים את הירידה של ההומאופתיה ממדע (אמנם שנוי במחלוקת, אבל מדע אמפירי בכל זאת) למעין שטות “רוחנית” מוזרה. שיטות מדעיות בהומאופתיה פינו את מקומן לספקולציות טרנסנדנטליות, ואבדה האמינות המדעית שפעם היתה חלקה של ההומאופתיה.

הדבר היחיד שנותר לומר הוא “הומאופתיה – תנוחי בשלום”. במצב הנוכחי והדרך שבה ההומאופתיה נלמדת ומועברת על ידי רג’אן שנקרן, יאן סכולטן, פרנס ורמולן, פיטר צ’פל, ג’רמי שר וכל תומכיהם. אם אלה הפנים החדשות של הומאופתיה, לא נותר לי אלא לקוות, במתכונתו הנוכחית, שההומאופתיה תיאסר לפני שייגרם יותר מדי נזק.

הומאופתיה – ז"ל?

להלן מאמר חשוב שפורסם אתמול בבלוג P&W באנגלית

Killing the Goose.

July 26, 2012

By

Homoeopathyinfo presents a personal view of the present and future state of Homoeopathy as a medical therapy. Written by Vladimir Polony MSc. A homoeopathic practitioner with deep clinical experience in Slovakia and California, A Computer Engineer and program designer, one half of the P & W research team delving into the writings of Hahnemann and colleagues and presenting them in the original texts in the SYNOPSIS computer Repertory program.

With this background of extensive knowledge, and with hands on experience with the methodologies discussed in this article, Vladimir has presented a compelling and though provoking argument for the abandoning of false practices under the banner of Homoeopathy.

Rest In Peace Homeopathy

The current practice of homoeopathy is in an appalling state. Therapists call themselves “homoeopaths”, or even “classical homoeopaths” without the slightest adherence to homeopathic principles as outlined in Samuel Hahnemann’s Organon of Medicine. Any trace of empiric scientific methods that gave peer reviewed credibility to homeopathy is gone and has been replaced by the “transcendental” teachings of modern gurus.

The purpose of this commentary is to trace how we got from a very rational empirical science based on researched facts, to a collection of theories and teachings that are so absurd, that anyone in their right mind would not give credibility to homeopathy as a medical science.

I will especially reference the people responsible for this sorry state of homeopathy – the modern homeopathic gurus. Gurus, who claim to have a more precise and “transcendental” knowledge of homeopathy than the founder of homeopathy who practiced and researched medicine his whole life. These gurus make the claim to have seen the ultimate truth, to be able to see behind the symptoms, to perceive the elusive “essence” of homeopathy and essence of homeopathic remedies. They claim it is so simple, that even YOU can learn it very easily. It will be via an expensive training session of course. The sad thing is that once learned, it is less than useful in a homoeopathic medical clinic, and will fail you at every prescription.

You might be asking yourself, ‘who is this person to judge homoeopathy’? Apart from having been through an intensive and researched oriented University training and hold a Master’s Degree, I spent the first five years of my homoeopathic training learning the philosophy of, and working with the methods of Rajan Sankaran, Jan Scholten, Jeremy Sherr, Misha Norland and Peter Chappell. With Peter Chappell, I even purchased his made remedies and prescribed on his indications. The net result was that I became VERY disappointed in the therapy and was considering giving it up as a career. Please note. Like many people in this position, I was listening to these modern guru “classical homoeopaths”, and even though I applied their teachings and methods religiously and followed accurately, I was not having success in my prescriptions. I concluded that Homoeopathy was too difficult and not accurate, and ultimately, if these were the best teachers, a failure of modern medicine.

I stopped seeing new patients. At this time I met Gary Weaver who was working in Florida in a medical faculty. We discussed homoeopathy and I discovered that he only used the works of the old Masters, especially Hahnemann and Boenninghausen. He presented me with a few cured cases to work out the prescriptions, and I applied my learning to them, and came up with remedies like Carcinosinum, the AIDS nosode, etc. I would then look at his prescribing notes and see that one or more of the old everyday remedies had been given for some deep conditions and had cured.

I then shared some of my cases with him, in which all the prescriptions were failing. He would look into his old Repertory from one of the early homoeopaths, and then cross check in an early edition of Hahnemann’s Materia Medica Pura or Chronic Diseases, and prescribe a remedy from there. I reluctantly would follow his prescription for the patient, I say reluctantly because it was not a new modern medicine, in the main it was just a standard old polychrest remedy. However, the patient would react well to the medicine and either be cured or had another remedy to finish the case!

I became fascinated with his approach and started studying the old masters of homeopathy – Hahnemann and Boenninghausen. I spent months translating the old writings, and reading through original texts. With the help of Gary I have finally abandoned the modern transcendental theories and started practicing the original science based homoeopathy.

My success rate has increased from roughly 20 % to 85 – 95 % (first prescription). When using the precise homeopathic teaching and tools left by Hahnemann, I have a confidence that even if the remedy is not absolutely correct, it is still close enough to produce a change in the patient that will allow me to discover the correct remedy more easily.

 Cause of a disease – necessity or an empty speculation

Samuel Hahnemann was the founder of homeopathy, his works are essential to understanding and practicing homeopathy. Among the most important works are, the Organon of Medicine (all versions but especially the 6th edition), Materia Medica Pura and Chronic Diseases. In terms of defining what homeopathy is, there cannot be a more important book than the Organon of Medicine. In this work, Samuel Hahnemann has very precisely defined homeopathy as a science and all the necessary steps leading to prescription of correct remedies, methods of discovering their actions, regimen for the sick as well as manufacturing of medicines and their administering.

In the 1800’s when the physicians were trying to find the CAUSE of the disease and prescribing on a speculative and unproven postulation, Hahnemann proposed a radical new approach. Instead of looking for this elusive cause, the physician should use his senses (empirical approach) and determine the CURRENT STATE of the disease in the patient. The physician’s role is not to determine the cause of the disease, but to heal the patient.

Organon of Medicine by Samuel Hahnemann – Aphorism 1:

 The physician’s high and ONLY mission is to restore the sick to health, to cure, as it is termed. 1

1 His mission is not, however, to construct so-called systems, by interweaving empty speculations and hypotheses concerning the internal essential nature of the vital processes and the mode in which diseases originate in the interior of the organism, (whereon so many physicians have hitherto ambitiously wasted their talents and their time); nor is it to attempt to give countless explanations regarding the phenomena in diseases and their proximate cause (which must ever remain concealed), wrapped in unintelligible words and an inflated abstract mode of expression, which should sound very learned in order to astonish the ignorant – whilst sick humanity sighs in vain for aid. Of such learned reveries (to which the name of theoretic medicine is given, and for which special professorships are instituted) we have had quite enough, and it is now high time that all who call themselves physicians should at length cease to deceive suffering mankind with mere talk, and begin now, instead, for once to act, that is, really to help and to cure.

 In the first few aphorisms, to define what homoeopathy is, Samuel Hahnemann dismissed EVERYTHING that the modern homeopathic gurus are doing. Their teachings consist solely of empty speculations, trying to discover the “essences” behind the homeopathic remedies, and have produced a spiritual transcendental approach to the medical science.

In aphorism 11 Hahnemann wrote:

“When a person falls ill, it is only this spiritual, self-acting 
(automatic) vital force, everywhere present in his organism, that is 
primarily deranged by the dynamic influence upon it of a morbific agent 
inimical to life…”

In short, Hahnemann has described a perfectly empirical definition of a disease. We know that there is a cause of the disease which is some dynamic force, but with certainty we can only use the information collected by our senses (our observation). Anything else is a pure speculation. However, the modern homeopathy is full of these speculations.

 Causes of diseases as described by some of the modern gurus:

 Rajan Sankaran – The diseases are caused by some delusions that the patient has about the reality.

 Peter Chappell – The diseases are caused by the “CEED” – Chronic Effects of Epidemic Diseases.

Jan Scholten – The cause of the disease is described as coming from desires, disappointments and fears arising from them.

Notice that, in each individual approach, the empirical principle is non-existent and application has once more moved from observation to speculation. The modern gurus seem to be able to peer behind the veil of reality and give us their unique insight into the causation of disease. However, from the empirical standpoint it remains a pure speculation, and a return to the dark days of the 1800’s medical system pre Hahnemann.

Interesting fact is, that in order to cure the disease using homeopathy, we do not need to know this transcendental causation. All we need to know are facts gathered by our senses (physical observation, tests, patients medical history, present exhibition of symptoms) and through the homeopathic principle (like cures like), we can observe the effects of homeopathic remedies on healthy subjects and prescribe the remedy that causes the similar symptoms in the healthy person.

Why do these modern gurus then insist on “discovering” the “true nature” of disease ? The answer is quite simple. Money, Power and Adoration. It requires that a new method of “science” be created in order to market classical homoeopathy in a manner that makes a lot of income, is copyrighted and keeps an individual in the Public focus. There are no facts involved in this presentation, just ideas and concepts.

Case taking – symptoms, essences, vital sensations

The real damage to homeopathy does not come from empty speculations regarding health and disease or from deliberations on the causes of diseases. It comes when they apply their foolish nonscientific, non-proved speculative theory to the process of case taking.

Samuel Hahnemann has clearly stated that:

The unprejudiced observer … takes note of nothing in every individual disease, except the changes in the health of the body and of the mind … which can be perceived externally by means of the senses … he notices only the deviations from the former healthy state of the now diseased individual… (Aphorism 6)

 Symptoms are the language of the disease and we take note of only the symptoms themselves as they can be perceived by our senses (including lab tests and disease knowledge) but always noting the individual expression of a disease state as the patient expresses them. This is again a perfect example of homeopathy being an empirical science – we use only the data we can gather through our senses, we do not make deductions or rationalizations. In empirical science, there is no room for abstractions, speculations or deductions.

Let’s have a look at the Rajan Sankaran’s system of “vital sensations”. Vital sensations push homeopathy deeper into the realm of empty speculation by disregarding all the symptoms and by using the mental observations as devised by one person – Rajan Sankaran.

In his system, he separates the remedies into “kingdoms” such as plant, animal, mineral, nosode, etc. Based on his speculations, he attributes to each “kingdom” some “vital sensations”. These vital sensations have nothing to do with the drug provings and with the symptoms of remedies. He looks at the original substances and sees how they behave or feel like and then makes a deduction, that since the original substances have certain properties, then the homeopathic remedies must have the same properties.

There are a few problems with this approach. First of all it ignores the data from drug provings that were gathered using scientific methods and replaces them with observations of one person.

Secondly, it overly generalizes by using deductions and speculations that have not been tested or proved.

Thirdly, all interpretations of the vital sensations are by definition subjective and change from observer to observer – this means that objectivity in observation which was so strictly applied by Hahnemann and which makes homeopathy scientific has been removed. This makes any result speculative, subjective and not reproducible. Totally poor and bad science.

The question arises how it is possible that such a non-scientific approach can be so easily accepted by the homeopathic community. The roots of this lie in the acceptance of the “doctrine of signatures”. Doctrine of signatures originally taught that substances (plants) that resemble various parts of body can be used to treat them. Snakeroot was used to treat snake bites, Liverwort was used to treat liver, etc. In homeopathy this was again generalized further and expanded to include all other substances as well. Modern gurus such as Frans Vermeulen and Peter Chappell teach us, that if a person looks like something or in our mind resembles something, the remedy prepared from this will be the similimum.

I have heard multiple stories of patients that came to the homeopath wearing green and brown colors being prescribed plant remedies, because they resemble plants. Those wearing red aggressive colors got prescribed animal remedies because animals are aggressive and even cases when people wearing striped shirts leaving with a remedy prepared from Zebra. It does not stop here. The speculations have no end. People working as pilots get only remedies make from birds, people working with earth such as gardeners get only plant remedies and if you are unfortunate enough to have a hobby such a playing football and being a goalkeeper, you will get a remedy prepared from a web-weaving spider.

As you can see, the ideas presented in “vital sensation” method by Rajan Sankaran are by no means new. They have been around for a long time and all he has done is to create a framework for them so that they can be perceived as a new and exciting concept, copyrighted of course, and marketed for lots of money.

Another good example of this is Jan Scholten. He pushes the idea of non-scientific abstraction and speculation to a new level. In his system he looks at the periodic table of elements and deduced that elements in the same groups and periods share the same “essences”. Then the intersection of the group and period will make it possible to “explore” even the remedies which were never proved.

Just to give an example how simplistic this method is, let’s have a look at some of the remedies:

Ferrum Metallicum (Iron) – Iron is used to create tools, so according to Scholten theme of this remedy is “Worker, Task, Duty”. Since peasants work with iron or use iron, the region is “Village” and philosophy is “Practical”.

Argentum Metallicum (Silver) – Silver is a precious metal, so “logically” theme is “Artistic, Queen, Scientist” and philosophy is “Aesthetics and Beauty”.

Aurum Metallicum (Gold) – Gold is used as currency and is valuable, so of course themes are “King, Leader” and philosophy is “Politics”.

The gist of this “system” is to ignore any provings that were done using the scientific methods described by Hahnemann in the Organon. This unfortunately means, that people start prescribing remedies that have not been proven, using just one generalized indication.

When I started studying homeopathy, I was prescribed 4 remedies based on this system by an expert in this method and needless to say all of them failed. It was not until I was treated by a homoeopath using the Hahnemannian protocol of matching real symptoms with proven medicines that I was cured.

 Provings – from Science to Speculation

Homeopathy as described by Samuel Hahnemann in the Organon of Medicine a scientific method of discovering effects of remedies. The main principles of a scientific proving are: objectivity and empiric approach. This means, that provings need to be conducted in a way that would remove all speculations and in a way that would assure objectivity of a proving. Needless to say the principle of a double blind trial is necessary to assure that the provers or conductors of the proving to not distort the information gained by provings.

The scientific proving should be conducted based on these simple rules:

  1. Provers cannot know the remedy being proven.
  2. Provers cannot know whether they are taking the remedy or placebo.
  3. Conductor of the proving cannot know the remedy being proven.
  4. Conductor of the proving cannot know which people take the placebo and which ones take the remedy.
  5. Provers should write down any deviations from their normal state in their diary.
  6. The provers must be healthy.
  7. After the proving is finished all the information gathered by the provers that were taking the placebo must be erased.

Unfortunately even proving methodology has not escaped the creativity of the modern homeopaths.

Let’s start with the dream provings and meditational provings. Dream provings are conducted by most of the modern gurus and involve multiple modalities. The prover either does not take the remedy but places it under his pillow and goes to sleep and then records the dreams he had. The contents of the dreams are then considered to be the essence of the remedy.

Other modality involves a group of provers taking the remedy with a group of “psychics” dreaming in the room adjacent to the room with the provers. Again, the people dreaming and recording their dreams have not taken the actual remedy.

Meditational proving is very similar. A group of people makes the remedy from the 3rd potency and records ideas they had during making the remedy. Then they meditate on this and record their thoughts. Again, no scientific method and no objectivity.

Even provings that are conducted following a “scientific-like” method are compromised for instance by provers knowing that they are taking the remedy and even which remedy they are taking (as an example I would like to use the proving of Latex Vulcani by the School of Homoeopathy). Two of the provers knew the remedy and their “symptoms” were similar to the symptoms of the other provers, so they were recorded in the proving. By symptoms I do not mean physical symptoms of course, these are mental “symptoms”. I think it is reasonable to question the fact that these 2 provers could have influenced by their interactions the rest of the group and lead the proving towards the desired results. And again, since this was probably the case, the themes of the condom proving are what the thoughts and “themes” that you would get if you would think about everything related to a condom – separation, bubble, fear of diseases, etc.

In other provings this is even more evident where proving information includes also information by people who have not taken the remedy, but were given a placebo, because “they were influenced by the remedy regardless of taking it”.

Other provings blatantly skip the whole double blind trial aspect and declare that everyone is taking a particular remedy and even what is the remedy made of. So, if the proving is about a remedy made from bear’s blood, everyone will feel like a bear.

The other provings are even less scientific, the whole groups of provers know that they are taking a particular remedy and they know which remedy it is. Therefore they make an image in their mind of the symptoms they should have and they WILL experience them. This is no different to a brainstorming session.

These “provings” only prove one thing – the fact that they are worthless and that any scientific credibility the homeopathy had is lost.

 Conclusion

The problems outlined here only demonstrate the decline of homeopathy from a controversial, but nevertheless empirical science to a strange spiritual nonsense. The scientific methods gave way to transcendental speculations and the scientific credibility homeopathy had is lost.

The only thing left to say is “Rest in Peace homeopathy”. In the current state how it is taught by Rajan Sankaran, Jan Scholten, Frans Vermeulen, Peter Chappell, Jeremy Sherr and all their followers. If this is to be the new face of homoeopathy, I can only hope, In its present form that the practice is banned before too much damage is done.